הגהות יעב"ץ על חולין קכ״ט

1 רש"י ד"ה בשהוכשר וכו׳ דטמא כצ"ל:

2 תד"ה טומאתה וכו׳ להניחה בביתו. נ"ב י"ל דקסבר הא דבטלה לה מתורת חמץ לא משום דנעשית כלי בכך אלא שע״י שמוש של ישיבה הו"ל כחרכו קודם זמנו וגם נפסל מאוכל כלב שכבר נתקשה כעץ ובטל לי׳ מתורת אוכל מ"מ לא ירד לו תורת כלי דלא ראוי לכלי ממש הכי הוה ס"ד:

3 גמ׳ כתוב במגלת תענית וכו׳ אמר לו כך שמעתי כצ"ל:

4 תד"ה כזית מן המת וכו' אמאי מרבה בשרו. נ״ב משום דמציני מרובה טומאת בשר כו׳ ואי איתא דמבנין אב משרצים ובהמה אתי. א"כ דון מנה ומנה. ואפי׳ לית לי׳ דון מנה ומנה. מיהו מאי קאמר מצינו טומאת בשר מרובה. הא מצינו באבר דטומאת עצם נמי מרובה. והיינו נמי דמסיימי תוס׳ אבל אי מבניינא כו' ר"ל דלא הו"ל למימר לי׳ בהאי לישנא מ"ט מרבה וכו' אלא הכי הול"ל מ"ט לא תילף מאבר מן החי דשרצים ונבלה אבר מאבר היל"ל ור"ל אע"ג דאיכא למימר דר"א לא אסיק אדעתי׳ למילף בשר הפורש מאבר מן האדם מבשר הפורש מאבר מן החי מ"מ אינהו דאותבו ליה מי איכא למימר דלא אסקי אדעתייהו לאקשויי לי' דעדיפא אלא ע"כ טומאת אבר דאדם מן החי מקרא אחרינא נפקא: